ההיסטוריה של המציאות המדומה

בשנים האחרונות כולנו שומעים על המציאות המדומה ועוד ועוד חברות גדולות נכנסות לתחום המציאות המדומה. מוצרים חדשים ויישומים למציאות מדומה צצים מידי יום ונראה שזה אחד מהתחומים הטכנולוגיים החמים ביותר היום. אך היכן כל זה התחיל, האם המציאות המדומה היא המצאה של שלושת השנים האחורנות או שהיא התחילה עוד קודם. רגע לפני שהמציאות המדומה משתלטת על חיינו, אולי זה זמן מתאים לעצור ולהסתכל אחורה על ההיסטוריה של המציאות המדומה.

עוד בימי קדם האנושות חיפשה דרך איך לתעד את האירועים ואת ההווי של חיי היום יום בשביל הדורות הבאים ואחר כך גם למטרות בידור. זה התחיל אי שם בציורי המערות של האדם הקדמון. אמנם אין דבר וחצי דבר בין ציורי המערות לבין טכנולוגיית המציאות המדומה אך בכל זאת היו אלו הזרעים הראשונים של הניסיונות לתעד ולספר סיפורים באמצעות תמונות. את קירות המערות נטשנו אך הציורים הפכו לאומנות ובמקרים רבים סיפרו סיפורים מתקופת התנ"ך או תיארו אירועים היסטוריים. באותן התקופות לא הייתה טלוויזיה ולא עמדה לרשותנו הטכנולוגיה שיש היום אך בהחלט נעשו מאמצים מתוכננים לגרום לצופה להרגיש כאילו הוא ממש בלב ההתחרשות – כך נולדו הציורים הפנורמיים.

הציורים הפנורמיים הראשונים שאנו מכירים התחילו בסין במאה ה – 12 אך תור הזהב שלהם היה במאה התשע עשרה. באותה התקופה באירופה וגם בארה"ב הופיעו הציורים הפנורמיים אשר שאפו לתת למביט בהם תמונה מלאה של אירוע מסוים או מקום מסוים. זהו המקסימום שהטכנולוגיה אפשרה באותה התקופה.

המצאת הסטריאוסקופ

היה זה המדען צ'ארלס וויטסטון אשר המציא את מכשיר הסטריאוסקופ במאה התשע עשרה, מכשיר אשר מזכיר מאוד את משקפי המציאות המדומה שאנו מכירים היום. מה שעמד מאחורי ההמצאה היא ההבנה של וויטסטון כי המוח מקבל בנפרד את התמונה מכל עין ומעבד אותן יחדיו לתמונה אחת. צ'ארלס וויטסטון הוכיח כי בעזרת שתי תמונות דו ממדיות המוח מסוגל לעבד אותן ולקבל מראה תלת ממדי. זהו הבסיס לצורת העבודה של הסטריאוסקופ. ממציאים אחרים שיכללו את ההמצאה של צ'ארלס וויטסטון והעקרונות שהם השתמשו משמשים אותנו גם היום במשקפי המציאות המדומה. למרות היכולת המשופרת של משקפי המציאות המדומה המודרניים, כבר שם התחילה ההפרדה בין שתי העיניים כאשר כל עין מקבלת תמונה שונה.

סימולטור לטייסים

במאה התשע עשרה תחום התעופה שעדיין היה חדש יחסית הפך למאוד דומיננטי ובעיקר לצרכים צבאיים. הצבא האמריקאי חיפש דרך לאמן טייסים מבלי לסכנם ומבלי לסכן את המטוסים. כך נולד סימולטור התעופה הראשון אותו המציא אדווארד לינק. הדגם הראשון נבנה ב 1929 והוא כלל מערכת אלקטרומכנית המגיבה לפעולות הטייס ומדמה תנאי טיסה ואת כל רעידות המטוס. במהלך מלחמת העולם השנייה נעשה שימוש בלמעלה מ 10,000 סימולטורים שכאלה על מנת לאמן כחצי מיליון טייסים.

פריצת הדרך המחשבתית

הטכנולוגיה של ראשית המאה התשע עשרה עדיין לא אפשרה לבנות משקפי מציאות מדומה כפי שיש לנו היום ובעיקר נתקלנו בקושי מחשבתי. המפתחים והממציאים היו מוגבלים מבחינת דמיונם והתקשו לצאת מגבולות המציאות שהם מכירים. אך פריצת הדרך הגדולה ביותר התרחשה בשנות השלושים והיא לא מכיוון הממציאים אלא מסופרי המדע הבדיוני. לא הייתה כאן שום המצאה טכנולוגית אלא רק חזון המצית את הדמיון. היה זה סופר המדע הבדיוני, סטנלי ג. ווינבאום אשר כתב ספר בו הוא מתאר משקפיים בעזרתם רואים עולם דמיוני של הולוגרמות. תיאוריו של הסופר תואמים לחוויה של משקפי המציאות המדומה המוכרים לנו היום. ווינבאום יצר את פריצת הדרך המחשבתית למשקפי מציאות מדומה, כל שנותר לעשות זה לחכות להתפתחויות הטכנולוגיות שיהפכו את החזון למציאות.

הסנסורמה

הסנסורמה היא המצאה שלא כל כך מוכרת ונשכחה מזמן אך בהחלט מתאימה לקו המחשבתי של המציאות המדומה. הסנסורמה הייתה המצאה של איש הקולנוע מורטון הליג; הוא שאף לבנות קולנוע אישי המגרה את כל החושים ולא רק את השמיעה והראייה. המצאתו כללה סרטי תלת ממד, רמקולים, מאווררים וכיסא רוטט. המצאה זו נועדה לצרכי בידור באולמות הארקייד. במקביל הוא הפיק 6 סרטים קצרים המותאמים למכונה.

שנות השישים

לאחר המצאת הסנסורמה המציא מורטון הליג את מסכת הראש הלבישה הראשונה אשר נועדה להעניק תחושת מציאות מדומה. מסכה זו הייתה פיתוח של הסטריאוסקופ והיא כללה רמקולים אך עדיין לא הייתה לא היכולת להתנהל בצורה אינטראקטיבית אלא רק לנגן סרטים שהוכנו מראש.

המושג מציאות מדומה לא היה קיים בשנות השישים אך זה לא עצר את תאגיד פילקו להציג ב 1961 את התקן הראש הראשון הכולל חיישן תנועה המחובר למצלמה הנמצאת בנפרד. המצאה זו נועדה לשימושים צבאיים וביטחוניים על מנת לאפשר לראות מה קורה במקום מסוים מבלי להסתכן. כלומר המשתמש יכול לחבוש את ההתקן ולראות מה קורה במקום שבו המצלמה נמצאת ממש כאילו הוא נמצא שם.

ב-1965 הציג איוון סאטרלאנד את החזון שלו למציאות מדומה. הוא תיאר חזון מפורט, אך חסר יכולות טכנולוגיות להגשימו באותה התקופה. החזון דיבר על מציאות מדומה הנשלטת על ידי מחשב המספק סביבה מושלמת עד כדי שלא ניתן להביל בינה לבין הסביבה האמיתית. החזון שלו כלל אינטראקציה של המשתמש עם האובייקטים הוירוטאליים. כשלוש שנים מאוחר יותר הציג את "חרב דמוקלס", יחידת מציאות מדומה מסורבלת אשר נדרש לתלות אותה מהתקרה בזמן שחובשים אותה על הראש. מערכת זו עבדה באיכות גראפית נמוכה מאוד אשר אפיינה את המחשבים באותה התקופה.

ב 1969 יצא מיירון קרוגר עם המושג "מציאות מלאכותית", מערכת אשר אפשרה לאנשים לתקשר אחד עם השני בתוך סביבה וירטואלית גם כאשר הם נמצאים מרוחקים אחד מהשני. את המושג מציאות מדומה קבע ג'רון לנייר ב 1987 כאשר הציג פיתוחים מסחריים של משקפי מציאות מדומה הכוללים אפילו כפפות לבישות. זוהי הייתה התקדמות משמעותית אך עדיין היו אלו מכשירים מסורבלים ועלותם הגיעה לאלפי דולרים. סכומים שהפכו את ההמצאה ללא רלוונטית עבור המשתמשים הפרטיים. המכשירים הראשונים שהונגשו לציבור הוצגו ב 1991. אלו עדיין לא היו משקפיים כפי שאנו מכירים אותם היום אלא מכונות משחק הכוללות משקפיים המחוברות אליהן. מכשירים אלו נועדו לשימוש באולמות הארקייד (משחקי הוידאו). כשנה מאוחר יותר יצא לאקרנים סרט אשר קיבל השראה ממשקפי המציאות המדומה של ג'רון ליינר. סרט זה, בכיבובו של פירס ברוסנן, הציג מדען המשתמש במשקפי מציאות מדומה לצורך טיפול בפגוע נפש. סרט זה הפך את מושג המציאות המדומה למושג ידוע בציבור. שנים אחר כך הגיע הסרט מטריקס שקיבע סופית את מושג המציאות המדומה בחיינו.

ב 1993 הציגה חברת סגה את משקפי המציאות המדומה הראשונים אשר נועדו למטרות בידור ומבחינת העלות הם בהחלט בהישג יש של המשתמש הפרטי. סגה הציגה את המשקפיים ביריד אלקטרוניקה והם כללו מסך, רמקולים וחיישנים. למרות הציפייה הגדולה ולמרות שפיתחה 4 משחקים עבור המערכת, סגה נטשה את הפרוייקט והמשקפיים נשארו בגדר אבטיפוס.

חברת נינטנדו, המתחרה הגדולה של סגה לא נשארה אדישה והציגה פיתוח משלה – VR32. ההמצאה של נינטנדו הייתה קונסולת משחק ניידת, הראשונה המציגה יכולות תלת ממדיות בקונסולה ניידת. המחיר של המערכת היה זול אך היה זה כישלון מסחרי, בעיקר בגלל היכולות הגראפיות המוגבלות של המערכת.

המאה ה – 21

המאה העשרים ואחת מאופיינת בשינויים טכנולוגיים רבים אשר התפתחו בצורה מואצת. האינטרנט והמכשירים הניידים התפתחו בקצב מסחרר והפכו לחלק בלתי נפרד מחיינו. יכולות גרפאיות משופרות, מצלמות מתקדמות ומזעור של טכנולוגיות אפשרו לקחת את הפיתוחים קדימה בקצב מסחרר. בתחילה עיקר תשומת הלב לנושא המציאות המדומה הייתה מכיוון הבידור והמשחקים אך כאשר הפיתוחים הטכנולוגיים הפכו לעובדה קיימת, כל שנשאר הוא לחפש יישומים חדשים עבור אותה הטכנולוגיה.

מאפיין חשוב של השנים האחרונות הוא הכניסה של חברות ענק, כמו למשל גוגל, לתחום. חברות הענק הביאו איתם תקציבי מחקר ופיתוח וכך החלו לצוץ בשוק משקפי המציאות המדומה כפי שאנו מכירים אותם; משקפי מציאות מדומה הכוללים חיישנים שונים ויכולות שליטה במחוות יד. נראה ששנת 2016 היא השנה של המציאות המדומה. חברות רבות פעילות בתחום ויישומים חדשים מגיחים לחיינו בעוד העלויות יורדות.

ולסיום כמה מילים על העתיד של המציאות המדומה. כיום ישנן חברות רבות העוסקות בתחום של מציאות מדומה ומציאות רבודה. כמו כן חברות רבות מפתחות יישומים מבוססי מציאות מדומה לשימושים שונים. בשנים הקרובות אנו צפויים לראות יותר ויותר שימוש בטכנולוגיה זאת למטרות שאינן בידוריות, כמו למשל שימושים בתעשייה וייצור, שימושים בתחום הרפואה, החינוך, חקר החלל ועוד.